עורך דין הגנת פרטיות: ייעוץ וייצוג משפטי מקיף

עורך דין הגנת הפרטיות – ייעוץ וייצוג במקרה של פגיעה בפרטיות

המידע האישי שלנו נמצא כיום כמעט בכל מקום. מעסיקים מחזיקים מידע על עובדים, אתרי אינטרנט ואפליקציות אוספים נתוני משתמשים, מצלמות מתעדות אותנו במרחבים שונים, חברות מנהלות מאגרי לקוחות, ומידע אישי עובר בין מערכות וגופים בקצב שלא היה קיים בעבר.

לצד היתרונות של העולם הדיגיטלי, גדל גם הסיכון לשימוש בלתי מורשה במידע, מעקב, צילום, חשיפה של פרטים אישיים, חדירה לתכתובות פרטיות או שימוש במידע למטרה שונה מזו שלשמה נמסר.

במצבים כאלה עשויה להתעורר השאלה האם התרחשה פגיעה בפרטיות ומה ניתן לעשות בעקבותיה.

מנגד, גם חברות, מעסיקים ובעלי עסקים נדרשים להתמודד עם שאלות מורכבות: איזה מידע מותר לאסוף? מתי נדרשת הסכמה? האם מותר להתקין מצלמות? כיצד ניתן לעקוב אחר שימוש העובדים במערכות הארגון? אילו מאגרי מידע מחייבים רישום או הודעה? ומה צריך לעשות במקרה של דליפת מידע? עורך דין הגנת הפרטיות עוסק בדיוק בנקודת המפגש הזו שבין טכנולוגיה, מידע, זכויות הפרט והחובות המוטלות על ארגונים מכוח הדין.

מה עושה עורך דין הגנת הפרטיות ומתי כדאי לפנות אליו?

עורך דין הגנת הפרטיות מסייע לאנשים שפרטיותם נפגעה ולעסקים המחזיקים או מעבדים מידע אישי.

ניתן לפנות אליו בעקבות פרסום מידע ללא הסכמה, צילום או מעקב, שימוש חורג במידע, חדירה לתכתובות או דליפת מידע. לעסקים הוא מסייע בבדיקת חובות מכוח חוק הגנת הפרטיות, תיקון 13 ותקנות אבטחת המידע, בניסוח מסמכים ובהיערכות לביקורת או לאירוע אבטחה.

מה נחשב לפגיעה בפרטיות?

הזכות לפרטיות היא זכות יסוד בישראל, אך המושג “פגיעה בפרטיות” רחב הרבה יותר מחשיפת סוד אישי.

חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981, מונה שורה של מצבים שעשויים להיחשב פגיעה בפרטיות. אלה כוללים, בין היתר, בילוש או התחקות אחר אדם העלולים להטרידו, האזנה אסורה, צילום אדם ברשות היחיד, פרסום תצלום בנסיבות העלולות להשפילו או לבזותו, הפרת חובת סודיות ושימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה נמסרה.

המשמעות היא שהשאלה האם הייתה פגיעה בפרטיות אינה תלויה רק בסוג המידע שנחשף. יש לבחון כיצד המידע הושג, מדוע הוא נאסף, איזו הסכמה ניתנה, מה נעשה בו ולמי הוא נמסר.

חוק הגנת הפרטיות: המסגרת המשפטית

החקיקה המרכזית בתחום היא חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981, ולצדו תקנות והוראות רגולטוריות שונות.

החוק עוסק הן בפגיעה בפרטיותו של אדם והן בהגנה על מידע אישי ובחובות הקשורות למאגרי מידע.

בשנים האחרונות התחום עבר שינוי משמעותי, ובפרט בעקבות תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות. בין היתר השתנו הגדרות מרכזיות, צומצמה חובת הרישום הכללית של מאגרי מידע והורחבו כלי הפיקוח והאכיפה.

לכן עסקים שהסתמכו במשך שנים על מדיניות פרטיות או נהלים ישנים צריכים לבדוק אם הם עדיין עומדים בדרישות הדין העדכניות. הרשות להגנת הפרטיות עצמה מציינת כי בעקבות תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות בוטלה חובת הרישום הכללית שהייתה קיימת בעבר, וכיום חובת הרישום מתמקדת בסוגי המאגרים שנקבעו בחוק.

פגיעה בפרטיות לעומת אירוע אבטחת מידע

לעיתים אותו מקרה הוא גם אירוע אבטחת מידע וגם פגיעה בפרטיות. הסיווג משפיע על הפעולות המיידיות, חובת הדיווח והסעדים האפשריים, ולכן חשוב לבצע הערכה משפטית וטכנולוגית מוקדמת.

מתי כדאי לפנות לעורך דין הגנת הפרטיות?

ייעוץ משפטי בתחום הפרטיות רלוונטי לשני צדדים שונים.

מצד אחד נמצאים אנשים הסבורים שפרטיותם נפגעה: עובד שמעסיקו עיין בתכתובות שלו, אדם שצולם ללא ידיעתו, לקוח שמידע עליו הועבר לצד שלישי או אדם שפרטים אישיים שלו פורסמו ללא הסכמתו.

מהצד השני נמצאים עסקים וארגונים המחזיקים מידע אישי ורוצים לפעול בהתאם לדין ולצמצם את החשיפה המשפטית שלהם.

ליווי של עורך דין בתחום עשוי לכלול בחינת אירוע של פגיעה בפרטיות, הגשת תביעה או התגוננות מפניה, ניסוח מדיניות פרטיות והסכמות, טיפול במאגרי מידע, בחינת שימוש במצלמות ובמערכות מעקב, ליווי בעקבות אירוע אבטחת מידע וייעוץ בנוגע לחובות החלות על הארגון.

האם אפשר להגיש תביעה בגין פגיעה בפרטיות?

פגיעה בפרטיות עשויה להקים עילת תביעה אזרחית כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בדין.

לפני הגשת תביעת הגנת הפרטיות, יש לבחון מה בדיוק אירע: איזה מידע נחשף או נאסף, כיצד בוצעה הפגיעה, מי אחראי לה, האם ניתנה הסכמה, האם עומדת לנתבע הגנה בחוק ומהו הנזק שנגרם.

חשוב לשמור ראיות כבר מהרגע שבו מתגלה הפגיעה. הודעות, צילומי מסך, תכתובות, הקלטות חוקיות, מסמכים ופרטי הגורמים שנחשפו למידע עשויים להיות משמעותיים בהמשך.

במקרים המתאימים ניתן לבחון גם אפשרות לקבלת סעד שימנע את המשך השימוש או הפרסום, ולא רק פיצוי כספי לאחר מעשה.

האם אפשר לקבל פיצוי גם בלי להוכיח נזק?

זו אחת השאלות החשובות עבור מי שפרטיותו נפגעה.

חוק הגנת הפרטיות כולל בנסיבות הקבועות בו אפשרות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק. המשמעות היא שבמקרים המתאימים אין צורך להראות הפסד כספי מדויק כדי שבית המשפט יהיה מוסמך לפסוק פיצוי.

עם זאת, אין פירוש הדבר שכל צילום, פרסום או שימוש במידע מזכים אוטומטית בפיצוי. תחילה צריך להוכיח שהמעשה אכן עולה כדי פגיעה בפרטיות ושלא חלה הגנה רלוונטית.

צילום אדם ללא ידיעתו: האם זו פגיעה בפרטיות?

לא כל צילום של אדם ללא ידיעתו אסור.

יש הבדל משמעותי בין צילום אדם במקום ציבורי לבין צילום ברשות היחיד. חוק הגנת הפרטיות מתייחס במפורש לצילום אדם כשהוא ברשות היחיד.

גם השימוש שנעשה לאחר מכן בתמונה חשוב. צילום כשלעצמו ופרסום התצלום הן פעולות שונות, ופרסום תמונה בנסיבות מסוימות עשוי להקים שאלה משפטית נוספת.

לכן, כדי לקבוע האם צילום ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות, צריך לבחון את המקום שבו נעשה הצילום, הציפייה הסבירה לפרטיות, מטרת הצילום והשימוש שנעשה בו.

האם מותר להתקין מצלמות בבניין משותף?

מצלמות אבטחה בבתים משותפים הפכו לדבר שכיח, אך הרצון להגן על הרכוש אינו מבטל את זכותם של הדיירים והמבקרים לפרטיות.

מצלמה המתעדת את הכניסה לבניין אינה בהכרח דומה למצלמה המכוונת ישירות לדלת דירתו של שכן ומתעדת באופן שיטתי מי נכנס לביתו ומתי.

במקרה של מחלוקת יש לבחון את מטרת המצלמה, מיקומה, זווית הצילום, היקף התיעוד, השטח המצולם, אופן שמירת החומר ומי רשאי לצפות בו.

לכן השאלה אינה רק “האם מותר להתקין מצלמה”, אלא האם אופן השימוש בה מידתי ביחס למטרה שלשמה הותקנה.

פרטיות במקום העבודה, איפה עובר הגבול?

מערכת היחסים בין עובד למעסיק יוצרת אחת הסוגיות המורכבות ביותר בתחום הגנת הפרטיות.

למעסיק יש אינטרסים לגיטימיים: הגנה על מידע עסקי, אבטחת מערכות, פיקוח על עבודה ומניעת שימוש לרעה בציוד החברה. מנגד, העובד אינו מאבד את זכותו לפרטיות ברגע שנכנס למקום העבודה.

לכן בתי המשפט והרגולטורים נדרשים לאזן בין האינטרסים.

האם מעסיק רשאי לקרוא את הדואר האלקטרוני של העובד?

לא ניתן להניח שכל תיבת דואר אלקטרוני שנמצאת על מחשב העבודה פתוחה לעיונו החופשי של המעסיק.

יש משמעות לסוג התיבה, למדיניות שנקבעה במקום העבודה, לשאלה אם מדובר בחשבון מקצועי או אישי, לציפיית העובד לפרטיות, להסכמה שניתנה ולנסיבות שבהן מבקש המעסיק לעיין בתכתובות.

גישה לתכתובות אישיות עלולה להיות התערבות משמעותית בפרטיות ולכן נדרשת בחינה משפטית פרטנית.

האם מעסיק יכול להציב מצלמות במקום העבודה?

התקנת מצלמות במקום העבודה אינה אסורה באופן גורף, אך גם אינה מעניקה למעסיק היתר בלתי מוגבל לתעד את העובדים.

יש לבחון האם קיימת מטרה לגיטימית להצבת המצלמות, האם העובדים יודעים על קיומן, היכן הן ממוקמות, מה הן מתעדות והאם קיימת דרך פוגענית פחות להשגת אותה מטרה.

מצלמה בכניסה למפעל לצורכי אבטחה אינה דומה למצלמה שמצלמת עובד באופן רצוף בעמדתו, ובוודאי שאינה דומה למצלמה נסתרת באזור שבו קיימת ציפייה גבוהה לפרטיות.

תוכנת מעקב בטלפון או במחשב של עובד – האם זה חוקי?

הטכנולוגיה מאפשרת למעסיקים לבצע מעקב רחב מאוד: מיקום GPS, פעילות במחשב, אתרי אינטרנט, זמני התחברות, שימוש באפליקציות ולעיתים מידע נוסף.

עצם העובדה שהמכשיר שייך למעסיק אינה בהכרח מאפשרת כל סוג של מעקב.

יש לבחון את מטרת המעקב, נחיצותו ומידתיותו, איזה מידע נאסף, האם העובד קיבל מידע ברור על המעקב והאם השימוש בנתונים מוגבל למטרה שלשמה נאספו.

הסוגיה רגישה במיוחד כאשר מכשיר משמש את העובד גם לצרכים פרטיים.

מהי הסכמה מדעת לשימוש במידע אישי?

הסכמה היא אחד מעקרונות היסוד של דיני הפרטיות, אך כדי שלהסכמה תהיה משמעות אמיתית האדם צריך להבין למה הוא מסכים.

כאשר חברה מבקשת מאדם מידע אישי, יש חשיבות לכך שהוא ידע איזה מידע נאסף, מדוע הוא נאסף, למי הוא עשוי להימסר ומה ייעשה בו.

הסכמה שמסתתרת בתוך מסמך ארוך, עמום או מטעה עלולה לעורר שאלות לגבי תוקפה.

הדבר חשוב במיוחד בעולם הדיגיטלי, שבו משתמשים לוחצים לעיתים על “אני מסכים” מבלי להבין כמה מידע נאסף ומה ייעשה בו.

מהו עקרון צמידות המטרה?

אחד העקרונות החשובים ביותר בהגנת מידע הוא שהעובדה שארגון קיבל מידע כדין אינה מעניקה לו היתר להשתמש בו לכל מטרה שירצה.

אם אדם מסר מידע לצורך מסוים, שימוש בו למטרה אחרת עשוי לעורר בעיה משפטית.

לדוגמה, פרטים שנמסרו לצורך מתן שירות אינם הופכים באופן אוטומטי למידע שניתן להעביר לכל גורם אחר או להשתמש בו לכל פעילות שיווקית.

מבחינה מעשית, עסק צריך לדעת לא רק איזה מידע הוא מחזיק, אלא גם מדוע הוא מחזיק אותו ומה מותר לו לעשות בו.

אילו זכויות יש לאדם לגבי המידע האישי שמוחזק עליו?

חוק הגנת הפרטיות מעניק לאדם, בכפוף לתנאים ולחריגים הקבועים בדין, זכות לעיין במידע אישי המוחזק עליו במאגר מידע. כאשר המידע אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, ניתן לבקש לתקנו או למוחקו בהתאם להסדרים החלים.

בנסיבות מסוימות עשויות לעמוד לאדם זכויות נוספות, לרבות ביחס למידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי. כאשר עסק מקבל בקשה לעיון, תיקון או מחיקה, עליו לזהות את המבקש, לאתר את המידע הרלוונטי ולבחון את הבקשה בהתאם לדין ולחובות השמירה החלות עליו.

סירוב לבקשה אינו צריך להיות אוטומטי. מומלץ לתעד את הבדיקה ואת הנימוקים להחלטה ולמסור מענה ברור במועדים הרלוונטיים.

האם כל עסק שמחזיק פרטי לקוחות חייב לרשום מאגר מידע?

לא. בעקבות תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות בוטלה חובת הרישום הכללית, וכיום היא חלה רק על סוגי מאגרים מסוימים שנקבעו בחוק. במקרים אחרים עשויה לחול חובת הודעה לרשות להגנת הפרטיות, בהתאם לסוג המידע ולהיקף המאגר.

גם כאשר מאגר אינו חייב ברישום או בהודעה, הארגון אינו פטור מיתר החובות החלות עליו, ובהן שימוש במידע למטרה שלשמה נאסף, אבטחת המידע, ניהול הרשאות, התקשרות תקינה עם ספקים ומתן אפשרות לממש את הזכויות הקבועות בדין.

אבטחת מידע ודליפת מידע אישי

הגנת הפרטיות אינה עוסקת רק בשאלה מה מותר לעשות במידע, אלא גם באופן שבו שומרים עליו.

תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) מטילות חובות שונות על גופים המחזיקים מאגרי מידע, בהתאם למאפייני המאגר ורמת האבטחה החלה עליו. הרשות להגנת הפרטיות אף מפרסמת הנחיות ושאלות ותשובות מעודכנות בנושא.

אירוע שבו מידע אישי נחשף לאדם שאינו מורשה, נגנב או הפך נגיש עקב כשל אבטחה עשוי לחייב את הארגון לבצע שורה של פעולות.

הנושא קיבל משנה חשיבות לאחר הרחבת כלי האכיפה במסגרת תיקון 13. ביולי 2026 הודיעה הרשות להגנת הפרטיות על הטלת עיצום כספי בסך 256,000 ₪ על קופת חולים מאוחדת בגין אי-דיווח מיידי על אירוע אבטחה חמור – העיצום הראשון מסוג זה מאז כניסת תיקון 13 לתוקף.

מה צריך עסק לעשות מיד לאחר גילוי דליפת מידע?

עם גילוי חשיפה, גישה בלתי מורשית או חשד לדליפת מידע, חשוב לפעול במהירות ובצורה מתועדת:

• לבלום את האירוע ולמנוע המשך גישה או חשיפה של המידע.
• לשמור לוגים, צילומי מסך וראיות טכנולוגיות הנוגעות לאירוע.
• לזהות איזה מידע נחשף, כמה אנשים עלולים להיפגע ומי קיבל גישה אליו.
• לבדוק את רמת האבטחה החלה על המאגר ואת חומרת האירוע.
• לבחון באופן מיידי האם קיימת חובת דיווח לרשות להגנת הפרטיות.
• לבדוק האם נדרשת פנייה לנושאי המידע, לספקים, למבטח או לרגולטור נוסף.
• לתעד את ההחלטות, הפעולות ולוחות הזמנים של הטיפול באירוע.

אין למחוק תיעוד או להסתפק בתיקון הטכני של התקלה. טיפול נכון מחייב שילוב בין בלימת האירוע, בדיקה משפטית, שמירת ראיות ובחינת חובות הדיווח.

מהו ממונה על הגנת הפרטיות (DPO) ומי צריך למנות אותו?

בעקבות השינויים בחקיקה, תפקיד הממונה על הגנת הפרטיות – DPO קיבל חשיבות רבה עוד יותר.

תפקידו של הממונה הוא לסייע לארגון להטמיע את דרישות הפרטיות בפעילות השוטפת, לזהות סיכונים, לפקח על תהליכים הקשורים למידע אישי ולשמש גורם מקצועי בתחום בתוך הארגון.

במקרים שנקבעו בחוק קיימת חובה למנות ממונה על הגנת הפרטיות, בעוד שארגונים אחרים יכולים לבחור לעשות זאת כחלק ממערך הציות שלהם. הרשות להגנת הפרטיות מפעילה כיום אזור מקצועי ייעודי ל-DPO הכולל מדריכים וכלי עבודה בנושא תיקון 13.

החובה עשויה לחול, בין היתר, על גופים ציבוריים, גופים שעיקר עיסוקם במסירת מידע אישי לאחרים, ארגונים המעבדים מידע בעל רגישות מיוחדת בהיקף ניכר וארגונים שפעילותם כוללת ניטור שוטף ושיטתי של בני אדם בהיקף ניכר. הקביעה נעשית לפי מאפייני הארגון והפעילות ולא רק לפי מספר העובדים או גודל החברה.

העברת מידע אישי לחברה אחרת או לספק חיצוני

עסקים וארגונים מעבירים מידע אישי באופן שוטף לספקי תוכנה, מערכות CRM, שירותי ענן, חברות דיוור ושיווק, מוקדי שירות, מנהלי חשבונות, ספקי סליקה ונותני שירות נוספים. עצם העובדה שהעברת המידע נחוצה לפעילות העסק אינה פוטרת את הארגון מחובותיו בתחום הגנת הפרטיות.

לפני העברת מידע יש לבדוק מהו המידע שיועבר, מהי מטרת ההעברה, האם היא תואמת למטרה שלשמה נאסף המידע, מי יקבל אליו גישה, היכן הוא יישמר ומה ייעשה בו בסיום ההתקשרות.

מתי מותר להעביר מידע אישי לצד שלישי?

העברת מידע אישי צריכה להיעשות למטרה חוקית וברורה ובהתאם למסגרת שבה נאסף המידע.

יש לבדוק, בין היתר, האם נושא המידע קיבל הסבר מתאים על השימוש הצפוי במידע, האם ניתנה הסכמה במקום שבו היא נדרשת, האם קיימת חובה או סמכות בדין להעבירו והאם ההעברה תואמת את מדיניות הפרטיות ואת ההתחייבויות שניתנו ללקוח, לעובד או למשתמש.

אין להשתמש במידע או להעבירו למטרה אחרת רק משום שהוא כבר נמצא בידי העסק. לדוגמה, מידע שנאסף לצורך מתן שירות מסוים אינו מיועד בהכרח לפרסום, לדיוור, ליצירת פרופיל שיווקי או להעברה לשותפים עסקיים.

כאשר מועבר רק חלק מן המידע, מומלץ לצמצם אותו למידע הנחוץ לביצוע השירות ולא למסור לספק גישה רחבה לכל המאגר.

התקשרות עם ספק שמעבד מידע אישי

ספק חיצוני שמקבל גישה למידע אישי עשוי להיחשב מחזיק או גורם המעבד מידע עבור הארגון. שימוש בספק חיצוני אינו מסיר מהארגון את האחריות לבחון כיצד המידע נשמר ומעובד.

לפני ההתקשרות יש לבצע הערכת סיכונים בהתאם לרגישות המידע, היקפו, סוג השירות, מערכות המחשוב של הספק וזהות הגורמים שיוכלו לגשת אליו. כאשר הסיכון גבוה ואמצעי ההגנה אינם מספקים, יש לשקול להימנע מההתקשרות או לדרוש מהספק לבצע התאמות מתאימות.

ההתקשרות צריכה להיות מוסדרת בהסכם כתוב המתייחס במפורש לעיבוד המידע ולא להסתפק בהסכם מסחרי כללי.

מה צריך לכלול הסכם עם ספק חיצוני?

בהסכם עם ספק המקבל גישה למידע אישי מומלץ להסדיר, בין היתר:

• איזה מידע הספק רשאי לקבל ולעבד.
• לאילו מטרות מותר לו להשתמש במידע.
• לאילו מערכות ומאגרים תינתן לו גישה.
• אילו פעולות עיבוד הוא רשאי לבצע.
• מי מעובדי הספק יהיה מורשה לגשת למידע.
• אמצעי האבטחה והסודיות שעל הספק ליישם.
• האיסור להשתמש במידע לצרכיו העצמאיים של הספק.
• התנאים להפעלת ספקי משנה.
• חובת דיווח על אירוע אבטחה, חשיפה או שימוש בלתי מורשה.
• אפשרות לבצע בקרה ולקבל מידע על עמידת הספק בהתחייבויותיו.
• משך ההתקשרות ואופן השבת המידע, מחיקתו או השמדתו בסיומה.

יש לוודא שגם עובדים וספקי משנה שמקבלים גישה למידע כפופים לחובות מתאימות של סודיות ואבטחת מידע.

הגבלת מטרות השימוש במידע

אחד העקרונות המרכזיים בדיני הפרטיות הוא שימוש במידע רק למטרה שלשמה נאסף ונמסר. לכן יש להגדיר מראש מה הספק רשאי לעשות במידע ומה אסור לו לעשות.

בפרט, מומלץ למנוע מהספק להשתמש במידע לצורכי פרסום, בניית מאגר עצמאי, העשרה ממקורות נוספים, פיתוח מוצרים, אימון מערכות בינה מלאכותית או מסירה לגורמים אחרים, אלא אם הדבר נבדק והוסדר כדין.

גם כאשר הספק מציע שירות סטנדרטי, חשוב לבדוק את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות שלו ולא להניח שהשימוש במידע מוגבל אוטומטית לצורכי הלקוח.

אבטחת המידע אצל הספק

לפני מתן הגישה יש לבדוק אם אמצעי האבטחה של הספק מתאימים לרגישות המידע ולרמת האבטחה החלה על המאגר. הבדיקה יכולה לכלול הרשאות גישה, אימות משתמשים, הצפנה, שמירת תיעוד, גיבויים, הפרדת מידע בין לקוחות, טיפול באירועי אבטחה ומחיקת מידע בתום השימוש.

יש להעניק לספק רק את ההרשאות הנחוצות לביצוע תפקידו, לבטל הרשאות שאינן נדרשות ולפקח במהלך ההתקשרות על עמידתו בהוראות ההסכם והדין. אירוע אבטחה אצל הספק עלול ליצור חשיפה משפטית ורגולטורית גם עבור הארגון שמסר לו את המידע.

העברת מידע אישי מחוץ לישראל

שימוש בשירותי ענן, מערכות תוכנה וספקים בינלאומיים עשוי להביא לכך שמידע אישי יאוחסן או יעובד מחוץ לישראל, גם כאשר החברה הישראלית אינה שולחת אותו באופן ידני.

העברת מידע ממאגר בישראל אל מחוץ למדינה מותרת רק כאשר מתקיים אחד התנאים הקבועים בתקנות. בין היתר, יש לבדוק את רמת ההגנה במדינת היעד או את קיומו של בסיס אחר להעברה, ובמקרים המתאימים לקבל התחייבות חוזית ממקבל המידע לקיים את דרישות ההגנה והשימוש החלות על המידע.

לפני שימוש בספק בינלאומי חשוב לברר:

• באילו מדינות המידע יישמר ויעובד.
• האם הספק רשאי להעביר את המידע למדינות או לספקי משנה נוספים.
• אילו מנגנוני הגנה חוזיים וטכנולוגיים חלים על ההעברה.
• כיצד ניתן לממש זכויות עיון, תיקון או מחיקה.
• מה יקרה למידע לאחר סיום השירות.

כאשר מדובר במידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי, עשויות לחול גם חובות מיוחדות הנוגעות ליידוע, דיוק המידע, מחיקתו והגבלת החזקת מידע שאינו נחוץ.

בדיקה משפטית לפני העברת מידע

לפני מתן גישה למאגר מידע או התקשרות עם ספק חדש, מומלץ לבצע מיפוי של המידע, מטרות השימוש, מיקום האחסון, ההרשאות ואמצעי האבטחה. בדיקה מוקדמת מאפשרת לתקן את ההסכם ואת תהליך העבודה לפני שהמידע מועבר ולצמצם חשיפה משפטית במקרה של שימוש חורג או אירוע אבטחה.

כיצד חוק נתוני אשראי מגן על המידע האישי?

מערכת נתוני האשראי מרכזת מידע הדרוש, בין היתר, להערכת יכולתו של אדם לעמוד בהתחייבויות כספיות. מטבע הדברים מדובר במידע בעל רגישות משמעותית.

חוק נתוני אשראי וההסדרים מכוחו קובעים כללים ביחס לאיסוף, שמירה, מסירה ושימוש בנתוני האשראי.

מערכת נתוני האשראי של בנק ישראל נועדה, בין היתר, להגביר את התחרות בשוק האשראי, להרחיב את הנגישות לאשראי ולצמצם הפליה, תוך פעילות במסגרת ההסדרים שנקבעו בחוק.

כאשר אדם מגלה מידע שגוי או שימוש שנראה לו בלתי תקין בנתוני האשראי שלו, יש לבחון את הזכויות וההליכים הספציפיים העומדים לרשותו.

מתי פגיעה בפרטיות יכולה להיות מותרת?

לא כל פעולה שפוגעת במידה מסוימת בפרטיות מובילה בהכרח לאחריות משפטית.

חוק הגנת הפרטיות כולל הגנות שעשויות לחול בנסיבות מסוימות, ובתחומים שונים הדין מכיר בצורך לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכויות ואינטרסים אחרים.

לכן גם כאשר נראה על פניו שהתרחשה פגיעה, יש לבדוק את מטרת הפעולה, נסיבותיה, ההסכמה שניתנה, תום הלב וההגנות האפשריות.

זו גם הסיבה שלא ניתן לקבוע אם קיימת עילת תביעה רק לפי השאלה “האם צילמו אותי?” או “האם השתמשו במידע שלי?”. נדרשת בחינה של ההקשר המלא.

מה עושים כשמגלים שפגעו בפרטיות?

כאשר מתגלה פגיעה אפשרית בפרטיות, כדאי קודם כול לתעד את המקרה ולא למחוק מידע שעשוי לשמש בהמשך כראיה.

לאחר מכן יש לברר מי אחראי לפעולה, איזה מידע נמצא בידיו והאם השימוש בו עדיין נמשך.

בהתאם לנסיבות ניתן לשקול פנייה לגורם הפוגע בדרישה להפסיק את השימוש במידע או להסיר פרסום, פנייה לרשות להגנת הפרטיות ובמקרים המתאימים נקיטת הליך משפטי.

כאשר מדובר בפרסום או שימוש שעלולים לגרום נזק מתמשך, יש חשיבות מיוחדת למהירות הטיפול.

עורך דין הגנת הפרטיות לעסקים וחברות

הסיכון המשפטי בתחום הפרטיות אינו מתחיל רק לאחר שמתקבלת תביעה.

עסק שמחזיק מידע אישי צריך לבחון מראש אילו נתונים הוא אוסף, מה מטרת האיסוף, כמה זמן המידע נשמר, למי יש גישה אליו, עם אילו ספקים הוא משותף ומה קורה במקרה של אירוע אבטחה.

עורך דין העוסק בהגנת הפרטיות יכול לסייע במיפוי מאגרי המידע והפעילות, בחינת חובות מכוח חוק הגנת הפרטיות ותיקון 13, ניסוח מדיניות פרטיות ומסמכי הסכמה, התקשרויות עם ספקים, נהלי עובדים, שימוש במצלמות ומערכות מעקב והיערכות לאירועי אבטחת מידע.

המטרה היא לא רק להתמודד עם הפרה לאחר שהתרחשה, אלא לצמצם מראש את הסיכון המשפטי והרגולטורי.

עורך דין הגנת הפרטיות: כשהמידע האישי הופך לסוגיה משפטית

הזכות לפרטיות נמצאת כיום כמעט בכל תחום בחיינו, במקום העבודה, ברשת, בטלפון הנייד, בבניין המגורים ובמערכות המידע של החברות שעמן אנו מתקשרים.

עבור אדם פרטי, פגיעה בפרטיות יכולה להיות חוויה משמעותית ולהצריך פעולה מהירה כדי לעצור פרסום, מעקב או שימוש במידע.

עבור חברה או מעסיק, אותה סוגיה נמצאת בצד השני של המשוואה: כיצד להשתמש במידע הדרוש לפעילות העסקית מבלי לחרוג מהמותר וכיצד לעמוד בדרישות חוק הגנת הפרטיות והרגולציה העדכנית.

עורך דין הגנת הפרטיות יכול לסייע בבחינת המקרה, בהבנת הזכויות והחובות, בניהול תביעות בגין פגיעה בפרטיות ובייעוץ לעסקים וארגונים בנוגע לשימוש חוקי ואחראי במידע אישי.